יום שבת, 6 בדצמבר 2014

הסיפור:"סרוויס צ'כי"- יעקב שבתאי

רוע בבגדי העבודה על המיטה, כפגר של חיה. איש לא זע ולא השמיע הגה. מן החצר עלו קולות מתרוננים של ילדים וקולות של ציפורים שעשו להם קנים על העצים ועל צינורות המים. היום נטה ובשמים הכחולים התערב עשן הערב, והבית התכנס לאטו באפלולית.

"שימות,"חזרתי ללא רחמים, וצינה ק
הידעתם?
לפי התנ"ך להורים תפקיד מרכזי ואף גורלי בחינוך ילדיהם. על ההורים מוטלת החובה להקנות לילדיהם חכמה ומוסר, גם אם הם נאלצים להלקות את ילדיהם לצורך השגת מטרה זו.
לדוגמה:
בספר משלי , יג: 24 נאמר: "חושׂךְ שִׁבְטוֹ שוֹנֵא בְּנוֹ, וְאוֹהֳבוֹ שִׁיחֳרוֹ מוּסָר".
בספר משלי , כג: 13-14 נאמר: "אַל-תִּמְנַע מִנֹעַר מוּסָר, כּי תַּכָּנוּ בַשׁבט לֹא ימוּת. אתה בשבט תכּנוּ, ונפשוֹ מִשְׁאוֹל תַּצִיל".
שבט – שוט, מקל.
שאול- מוות, קבר, ובהשאלה – גיהנום.

באמנת האו"ם לזכויות הילד לזכויות הילד נאמר בין היתר:
"... הילד לשם פיתוח אישיותו המלא והרצוני , מן הראוי כי יגדל בסביבה משפחתית, אווירה של אושר,הבנה ואהבה, בסוברן, כי הילד ראוי להכנה מלאה לקראת החיים העצמאיים בחברה,ולחינוך..."
סעיף 1
לצרכי אמנה זו, ילד פירושו כל יציר אנוש מתחת לגיל שמונה עשרה, בלתי אם נקבע גיל הבגרות קודם לכן על פי הדין החל על הילד.
סעיף 19
1. המדינות החברות ינקטו אמצעים תחיקתיים, מנהליים, חברתיים וחינוכיים מתאימים, על מנת להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית לסוגיהן.

לפניכם קטעי עיתונות הקשורים באלימות הורים כלפי ילדיהם;

הורשע בהכאת ילדיו וטען: "כך יגדלו להיות גברים"
5 שנות מאסר בפועל נגזרו על האב שהתעלל בבני משפחתו. גם בנו הורשע בהתעללות בשאר בני המשפחה ונשלח לשנתיים וחצי מאסר.
ענת רואה (תאריך: 02/04/01 שעה: 06:13)

היכה את בנו בן החמש וגרם לו חבלות קשות
האב, תושב ראשון לציון, היכה בבנו בחגורה בכל חלקי גופו ובפניו, וגרם לו לחבלות קשות. הילד נזקק לטיפול רפואי. האב שוחרר ממעצר והוצא נגדו צו הרחקה מהבית.
אלי סניור (תאריך: 13/10/00 שעה: 10:03)

דילמה
א. לאור העולה מן הסיפורים שקראתם, ומן המקורות שלפניכם, האם , לדעתכם, יש מקום לחנך ילד גם בדרך של הלקאה?
ב. האם הלקאה יכולה להשפיע ולהיות אמצעי לחינוך? האם זה אינו אמצעי לחינוך אלא רק התעללות לשמה?! נמקו!
את תגובתכם כתבו בקבוצת הדיון.

 לה העבירה בי צמרמורת. שילבתי את ידי וכופפתי את רגלי וקירבתי אותן אל החזה. ענן גדול בא מן המערב ונעמד מעל לבית. לאט לאט השתלחה ממנו כעין זרוע ענקית ללא כף, ואחר כך ניתקה מעליו והפליגה. חדלתי לבכות וקירבתי את ראשי אל ברכי. הרצפה שמתחתי נעשתה לחה וחמימה וחומה היה מנחם. אבא היה נדמה עכשיו כערמה של שמיכות, ואמא השחירה והתפוררה ונמזגה בצנעה באפלולית שהתעבתה. שכבתי בלחלוחית החמה והרגשתי את עצמי עזוב, אבל איכשהו היה לי טוב ונעים בעזיבות הזו. בראשי התנגן שיר שאמא הייתה שרה ...אותו בעצבות. הענן הגדול עמד מעל לגג, קרוב מאוד, וכיסה את עין השמים. עצמתי את עיני והשיר חזר ונשנה ללא הרף באפלה הגמורה. חשבתי על המילים, אך ככל שניסיתי לא יכולתי להבין אותן. אחר כך התפרקו בראשי להברות חסרות פשר ואני השתעשעתי בהן לאט, שרוי בחצי תרדמה, עד שהתלכדו שוב והפכו לזמזום אחד שקט שאין לו סוף.

דלת חדרה של סבתא נפתחה לפתע, ואור צהוב נפל אל תוך המבוא. פקחתי את עיני וראיתי אותה עומדת בשמלה השחורה לפני השולחן שעליו הייתה פרושה מפת השבת הלבנה, וגבה הרחב פונה כלפי הפתח. היא הדליקה את הנרות ובירכה עליהם אגב נענוע קל של הגוף. אחרי שסיימה אמרה כדרכה בקול חגיגי: "שבת שלום" וישבה על הכיסא".


!עבודה פוריה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה